כרמי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה

בפניי מונחת תביעה נזיקית בסך 72,500 ₪ בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, בתאריך 16.08.2000 שעה שהשתתף בפעילות בידור שאורגנה על-ידי המלון, בעת שהתארח בבית מלון שרתון מוריה טבריה. התביעה הוגשה תחילה נגד בית המלון שרתון מוריה ונגד חברת הראל המבטחת של המלון (להלן: "חברת הביטוח" או "נתבעת מס' 1"). הנתבעות ניהלו הגנתם במשותף.

מייד אציין, כי בהחלטתי מיום 05.02.2009 התרתי את תיקון כתב התביעה, כך אירוע התאונה הינו מיום 19.08.2000- ולא 16.08.2000 כפי שצוין בכתב התביעה המקורי, וכי שם הנתבעת 2 הינו "חברת מלון מוריה טבריה בע"מ" במקום "מלון שרתון מוריה טבריה". כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן הוגשו לתיק.

בתביעה נטען, כי האירוע התרחש במועד שבו התארח התובע במלון שרתון מוריה בטבריה. במועד האירוע הנטען ביקש התובע להשתתף במסגרת ההפעלות אשר בוצעו על ידי צוות הבידור של המלון. הוא נתבקש לעמוד על משטח פרספקס (להלן: "המשטח" או "המתקן"), אשר הוצב בתוך מימי הבריכה במלון, ולרקוד. במהלך הריקוד נשבר המשטח והתובע נפל לתוך המתקן תוך שהוא נחבל ונפגע ברגליו, בראשו ובגבו. כתוצאה מכך, נגרמו לו חתכים וצלקות ברגליו, בבטנו ובגפיו העליונות וכן סבל מחבטה בראשו. התובע נזקק לטיפול רפואי מיידי.

לשיטת התובע, רשלנות המלון מתבטאת בכך שהופעלו בו מתקנים לא בטיחותיים וללא כל תו תקן, שגרמו לתובע נזקים. נטען, כי החל ממועד האירוע הנ"ל ועד להגשת התביעה (בתאריך 11.03.2007) פנה התובע לחברת הביטוח, אך היא לא נתנה מענה ענייני לפניותיו, וכי בשל נסיבות אישיות שפורטו בסעיף 8 לכתב התביעה, נבצר מהתובע להגיש תביעה זו, במועד מוקדם יותר. בחלק מהתקופה הנ"ל ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן בניסיון להגיע לפשרה המוסכמת על שניהם בכדי להביא את המחלוקת לידי סיום.

לעניין הנזקים, התובע אינו טוען לקיומה של נכות צמיתה בעקבות האירוע בו עסקינן. ברם נטען, כי לתובע נגרמו הנזקים כדלקמן: כאב בזרוע שמאל, חבלה במרפק ובזרוע שמאל ובירך שמאל, נזק בגבו וצלקות ברגליו; אובדן השתכרות וימי מחלה רבים; אובדן הנאה והפסד הנאה בחופש; עוגמת נפש וכאב וסבל. נזקים אלה כומתו על ידי התובע לפי הסכומים הבאים: הוצאות רפואיות בעבר- 1,500 ₪; כאב וסבל- 30,000 ₪; נסיעות-4,500 ₪; הפסדי השתכרות בעבר 25,000 ₪; הפסדי חופשה והוצאות 4,500 ₪; עזרת צד ג' בעבר- 5,000 ₪ וכן הפסדי פנסיה- 5,000 ₪.

טענות ההגנה

כטענה מקדמית טענו הנתבעות, כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לגופו של התיק, הכחישו הנתבעות את האירוע נשוא התביעה. לדידן, נזקי התובע מופרזים הם, וכי הוא הפר את החובה המוטלת עליו להקטנת נזקיו. לחילופין, מדובר בנזקים קלים שהתבטאו בשריטות קלות אשר טופלו בחומר חיטוי וחבישה.

לשאלת עוולת הרשלנות נטען, כי התאונה הייתה בלתי צפויה ובלתי נמנעת, והיא אירעה בנסיבות שמלון לא יכול וגם לא היה צריך למנעה או לנקוט בצעדים למניעתן מעבר למה שננקט בפועל. אי-לכך אין להטיל עליו אחריות כלשהי. בנוסף, נטען, ככל שהייתה פעילות רשלנית של צוות הבידור, הרי מדובר בגורם זר שלמלון לא צריך ולא היה יכול לפקח על פעילותו ומעשיו. נטען, כי אין ולא הייתה למלון כל אחריות מושגית או קונקרטית כלפי התובע בעת שהשתתף בפעילות בידור. בנוסף, מבקשות הנתבעות לייחס לתובע אשם תורם מכריע להתרחשות האירוע הנטען.

הנתבעות הגישו הודעת צד' ג' (להלן: "הודעת צד ג'") נגד גיל אורן, המדריך והמעסיק של צוות הבידור במועד האירוע המתואר (להלן: "גיל"). על-פי הנטען בהודעת צד ג', גיל סיפק שירותי בידור למלון, אשר על פי הסכם מכללא בין מבטחה של המלון לבין הצד השלישי, נטל הצד השלישי על עצמו האחריות לכל נזק שיגרם לאדם כלשהו עקב ביצוע העבודה על ידי הצד השלישי או מי מטעמו, ולשלם כל נזק או פיצוי, לאורחי המלון, כתוצאה מתאונה שארעה תוך כדי או עקב ביצוע עבודתו כלפי מבוטחת המלון. לאור האמור, נטען, כי גיל חב חובת שיפוי כלפי הנתבעות, במידה ותוטל עליהן כל אחריות בגין האירוע הנטען. ברם, חרף הארכות שניתנו למודיעה לאיתור הצד השלישי, לרבות כתובתו, וביצוע המצאה כדין של ההודעה לידיו, הודיעו הנתבעות כי לא עלה בידיהן לאתר את מענו של הצד השלישי.

ההסדר הדיוני

הצדדים הגיעו לכלל הסכמה, לפיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984, וזאת על בסיס החומר הנמצא בתיק ולאחר שסיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי הטענות וצרופותיהם, בחנתי את החומר המצוי בתיק, לרבות תמונות ומסמכים הרפואיים, ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התיישנות

בטרם אדון בתביעה לגופה, עליי להידרש לטענה המקדמית שהעלו הנתבעות בדבר התיישנותה של התביעה. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות, מאחר וטרם חלפו 7 שנים ממועד קרות האירוע הנטען. עוד יצוין, כי אין לראות בתיקון כתב התביעה, בנסיבות העניין דנן, כמנתק את התביעה המקורית שהוגשה, מבעלי הדין, הנתבעים ומכתב התביעה המתוקן שהוגש, בהתחשב בכך, שאין מדובר בבעל דין אחר, ואבהיר.

דיוננו הוא בתביעה נזיקית בגין אירוע מיום 09.08.2000. כתב התביעה המקורי הוגש בתאריך 11.08.2007. מועד תום תקופת ההתיישנות חל בתאריך 09.08.2007, כאשר במהלך תקופה זו ניסו הצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, בעקבות פניותיו של התובע אל הנתבעות, כפי שעולה מההתכתבויות שצורפו על ידי התובע לעיוני. המועד האחרון להגשת כתב התביעה (09.08.2007) נופל בתקופת הפגרה, ולכן הוא יידחה עד למועד הראשון שלאחר תום הפגרה, היינו ביום 1.09.2007.

לאור הטענות שהועלו ע"י הנתבעות בכתב הגנתן, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה ביום 02.10.2008. כאמור, בהחלטתי מיום 05.10.2008 הוריתי לנתבעות להגיש תגובה לבקשה. ביום 05.02.2009, במועד ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, חזר התובע בשנית על דרישתו לתיקון כתב התביעה, כאשר התיקון התייחס לשני אלמנטים: האחד תיקון מועד האירוע (מ- 16.08.2000 ל-19.08.2000) והשני לזהות הנתבעת מס' 2 (במקום "שרתון מוריה ישראל בע"מ" יבוא "חברת מלון מוריה טבריה בע"מ"). ההחלטה על התיקון ניתנה בתאריך 05.02.2009. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 15.02.2009.

הנתבעות טוענות, כי התביעה התיישנה מן הטעם, כי עילת התביעה התיישנה בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום הולדת העילה ועד למועד הגשת כתב התביעה נגדה (כתב התביעה המתוקן), וכי תיקון כתב התביעה נעשה לאחר התיישנותה, וזאת כאשר הותר תיקון שם הנתבעת מ-"מלון שרתון מוריה טבריה" ל- "מלון מוריה טבריה בע"מ".